<h1>ספר האסופות סימן כ"ו</h1>
<h2>דף מח:</h2>
הדורא דכנתא דאנקיב לחבריה כשרה, חבריה מגין עליוה, הדורא דכנתא מלשון [ישעיה מ"ה] והדורים איישר ומתרג' ושוריא אמאיך, כלומר שסובבין וחוזרין כחומות העיר, דהכי מתרגמ' חומא שורא. פי' כנתא מלשון [דברים ל"ב] הוא עשך ויכוננך כמו שאמרו חכמים [להלן נ"ו ע"ב] כונניות כונניות ברא הקב"ה את האדם וכו'. הדורא דכנתא הם בני מעיים השמנים וסובבים וחוזרים זה על זה וביניהם שומנא וחטתי. חטתי בלשון רומי ובלע"ז גלדינש וכנתא בלשון רומי ובלע"ז אונטריל. ואסור לבשל הדורא דכנתא בקדרה מפני חוטין וחטתי שבה, אבל צולין ואוכלין אותה וכנתא שנפלה לקדרה משערינן לה בששים באותן חוטין שבה, והחוטין הן אסורין ולא כנתא עצמה ומר רב האיי גאון זצ"ל, גזר על כנתא שלא תתבשל בקדירה כלל אלא צריך לצלותה ומה טעם משערינן לכנתא בששים באותן חוטין שבה, משום דהויא לה כשאר איסורין שבתורה, וכל איסורין שבתורה משערינן לה בששים אבל תרומה עולה באחד ומאה, וכלאי הכרם במאתים.
<h2>דף מט:</h2>
נקבה הקיבה טרפה שכך אמרו חכמים הקיבה שנקבה משני צדדיה טרפה אם נקבה למעלה מן הקבה במקום קשתא טרפה. שחלב טמא עליה ואינו סותם, אבל נקבה במקום דאייתרא כשרה שחלב טהור סותם. ומניין שהוא טהור, דא"ר אושעיא חלב שעל גבי הקבה, כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו, והוא דאייתרא הנקרא בר חמיצא, אבל תרבא דאקשתא, שנקרא חמיצא דברי הכל אסור, דאמר רב הונא בר חיננא חימצא לא סתום, בר חימצא סתום, וסימניך יפה כח הבן מכח האב, ועוד דאמר רב נחמן, אינהו כהני דבארץ ישראל מיכל אכלי לדאייתרא. דבבבל מסתם נמי לא סתום בתמיה נקבו הדקין הם בני מעיים, אע"פ שהחלב עליהם שנקרא פדר, אינו סותם וטרפה הכרכשתא שנקבה טרפה. והחלב שעליו אינו סותם, משום דעשוי ככובע. כרכשא הוא המעי הגדול הסמוך לנקב, שמשם יוצא הרעי והוא נקרא חלחולת ואנו נותנין אותו לבודק הבהמה, עם הטחול בשכרו, ונקרא טבחייא אבל ניקב במקום הדבק זהו במקום הנקב כשרה. דאמר זעירי [נ' ע"א] חלחולת שנקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותה, וכמה, אמר רב נחמן במקום הדבק.
